שימוש בזרעי פשתן בפיתיון קרקעי הוא דרך יעילה למשוך דגי לבנים (כגון דניס) לכנרת. פשתן מוערך בזכות הארומה הייחודית שלו, ערכו התזונתי ויכולתו ליצור ענן של עכירות וליחה במים, מה שמעורר עוד יותר את התיאבון של הדגים.

1. הכנת זרעי פשתן

זרעי פשתן בדרך כלל אינם משמשים נא, מכיוון שהם מתעכלים בצורה גרועה על ידי דגים ואינם משחררים את מלוא טעמם. ישנן שתי שיטות הכנה עיקריות:

א. צלייה וטחינה (יישום פיתיון יבש)

1. צלייה: קולים את זרעי הפשתן במחבת יבשה. מערבבים כל הזמן על אש נמוכה עד להופעת ניחוח שמנוני עשיר וייחודי. היזהרו לא לשרוף את זרעי הפשתן, שכן הדבר יהרוס את הפיתיון.
2. טחינה: שעועית קלויה מקוררת ולאחר מכן טוחנת במטחנת קפה או בלנדר. רמת הטחינה יכולה להשתנות:
   • טחינה דקה (אבק): יוצרת ענן עכירות חזק וריח נעים במים, ופועלת כגורם יעיל לנשיכה.
   • טחינה גסה: משאירה חלקיקים גדולים יותר בפיתיון, אשר מושכים דגים, גורמים להם לחפור בפיתיון, אך אינה מאפשרת להם להתמלא במהירות.

ב. בישול (שימוש בפיתיון קרקע או בתערובת)

1. פרופורציות: זרעי פשתן מוזגים במים (בדרך כלל ביחס של 1:2 או 1:3).
2. אופן ההכנה: בשלו על אש נמוכה. הסימן העיקרי למוכנות הוא הופעת ריר אופייני. גלוטן זה הוא יתרון מרכזי של פשתן:
   • זה קושר את הפיתיון, מה שהופך אותו לכבד וצפוף יותר לצורך שליפתו לקרקעית (שימושי לכנרת העמוקה).
   • זה שומר על הדג בנקודת הדיג, ומונע ממנו להתמלא במהירות.
   • לאחר הרתיחה, המרתח והזרעים עצמם מוכנים לשימוש. המרתח מצוין להרטבת פיתיון יבש.

2. שימוש בדיג

א. כחלק מהפיתיון

• פשתן טחון: מוסיף לתערובת פיתיון יבשה לפני הרטבה. הוא משמש כחומר טעם וריח, ומושך במהירות דגים לנקודת הפיתיון.
• פשתן מבושל/מרתח: משמש כמקשר ולחות לערבוב פיתיון קרקע. זה יוצר כדורים שמתפרקים לאט בתחתית, ומשחררים ארומה וריר.

ב. במזין

פשתן טחון יעיל במיוחד בדיג מזין:

1. פיתיון רגיל נשפך לחלקים התחתונים והעליונים של המזין.
2. מנת פשתן טחון טהור מונחת באמצע.
3. כאשר המתקן נוגע בתחתית, מתרחשת השפעה "מתפרצת" : הפשתן הטחון נשטף במהירות, ויוצר ענן עכירות וריח אטרקטיבי שמפעיל את הדג באופן מיידי.

פשתן המשמש לדייג בכנרת הוא לא רק פיתיון, אלא גם מרכיב עוצמתי המעניק טעם ומבנה, המשפר משמעותית את המראה החיצוני של כל פיתיון.